פסק-דין בתיק ב"ל 1368-01-09

זו תביעה לתשלום גמלת זקנה.

להלן עובדות המקרה:

1.         התובעת, ילידת חודש מאי 1923, הגישה לנתבע תביעה לקצבת שאירים בחודש 6/85, לאחר פטירת בעלה, מר איזידור פיידן ז"ל בחודש 4/85.

2.         לאור האמור, החל משנת 1985 משולמת לתובעת גמלת שאירים.

3.         התובעת טוענת כי, בשנת 1990, בהיותה בת 67, פנתה לנתבע על מנת לברר האם היא מקבלת את כל זכויותיה. הפקידה בנתבע השיבה לתובעת, לטענתה, כי היא אינה זכאית לגמלאות נוספות, מעבר לגמלת השאירים שהינה מקבלת.

4.         לאחר פיטורי התובעת מעבודתה, בחודש 5/08, היא פנתה שוב לנתבע לבירור זכויותיה, אז נודע לה לטענתה, לראשונה כי היא זכאית והיתה זכאית גם בעבר לקצבת זקנה בנוסף לגמלת שאירים.

5.         התובעת הגישה לנתבע תביעה לקצבת זקנה בתאריך 1.7.08.

            בתאריך 9.7.08 אישר הנתבע את תביעתה לקצבת זקנה, וזאת מיום 1.7.07 בלבד מאחר ותביעתה הוגשה באיחור, לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 ( להלן - חוק הביטוח הלאומי).

6.         לאור החלטת הנתבע כאמור, הוגשה התביעה שבפנינו.

טענות התובעת:

7.         כבר במועד הגשת התביעה לגמלת שאירים, היתה התובעת בת 62 ואלמנה, ועל כן לפי סעיף 246(ב) לחוק הביטוח הלאומי הייתה זכאית לקצבת זקנה.

8.         מועד הגשת התביעה לקצבת שאירים הינו המועד להגשת התביעה לקצבת זקנה, לפי סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי.

9.         בידי הנתבע היה כל המידע אודות התובעת, וחרף האמור לא פנה הנתבע לתובעת ולא יידע אותה באשר לזכאותה לקצבת זקנה.

10.        התובעת הוטעתה ע"י הנתבע, כאשר נמסר לה כי אינה זכאית לזכויות נוספות.

11.        לפיכך, לחלופין, יש לראות במועד פניית התובעת לנתבע בשנת 1990 כמועד להגשת התביעה לקצבת זקנה.

12.        לאור חובת הנאמנות המוגברת המוטלת על רשות ציבורית, היה על הנתבע ליידע את התובעת על זכאותה לגמלת זקנה.

13.        במקרה דנן, יש להעדיף את המהות על פני הבירוקרטיה.

טענות הנתבע:

14.        לאור הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי התובעת זכאית לקצבת זקנה בעד תקופה של 12 חודשים שקדמו ליום הגשת התביעה, ולא מעבר לכך.